יו"ר הרשות אבו מאזן ואנשיו שבים ומדגישים כי הם תומכים בהתנגדות עממית מול ישראל. במאבק הזה אין מקום להתקוממות מזוינת, בטח לא לרובים. לכל היותר, אבנים, הפגנות והתפרעויות במוקדי החיכוך. אבל בשטח, קורה משהו אחר. לצד המחאות העממיות השבועיות בכפרים הפלסטיניים, אפשר לזהות בחודשים האחרונים עלייה במספר אירועי ירי ושימוש בנשק חם מצד חמושים פלשתינים בשטחים.
התופעה הסלימה בעת האחרונה עם ניסיונות חוזרים לבצע ירי לעבר מטרות ישראליות ונקודות צבאיות. המיליציות הפלשתיניות פועלות בגלוי, ביום ובלילה. "המאבק העממי" כבר לא כל כך עממי, ותופעת המבוקשים החמושים הפלשתינים עושה קאמבק.
אין כמעט לילה ללא מעצרים. כל מעצר הוא מורכב בפני עצמו וטומן פוטנציאל להסתבכות עם הכניסה לשטח הפלסטיני. אך אם בעבר הורגלנו לראות מעצרים שקטים ומהירים יחסית, שנלווים להם עימותים עם צעירים פלשתינים המשליכים אבנים על ג'יפים של צהל, היום כל מעצר באזורים המועדים, בשכם ובג'נין, הופך לעימות מזוין. כזה היה מעצרו אמש בקבאטיה של המבוקש עלאא זכארנה.
המעצרים נעשים תחת חילופי אש כבדים, וכרוכים בכיתור בתי המבוקשים בפעולה אינטנסיבית שעשויה להימשך כמה שעות ברציפות. יעד המעצר יילחם לעיתים עד טיפת דמו האחרונה ויעדיף למסור את נפשו כפי שאירע במקרה של אבראהים נאבולסי בקסבה של שכם, ולעיתים יילחם עד הכדור האחרון, ורק אז יסגיר את עצמו.
לא שייכים לאף ארגון
"המבוקשים החדשים" – מסוכנים יותר בשל היותם חמושים, ומעבר לכך, גם קשים יותר לפיצוח. לרוב, הם לא ישתייכו באופן ברור ומובהק לארגון פלשתיני מסוים, ולא יפעלו מתוך נאמנות אידיאולוגית כלפיו. בשונה מהעבר, ההשתייכות הארגונית שלהם כבר לא רלוונטית. הם לא רואים את עצמם כמי שפועלים בשליחותו של ארגון זה או אחר, יהיה שמו אשר יהיה, ולא מתייחסים לחברותם בו כדבר קדוש. בחלק מהמקרים, ההתארגנות היא רק פלטפורמה טכנית לביצוע פעולות התנגדות, והחברות בה עשויה להיות זמנית.
לעיתים קרובות כאשר מבוקש נהרג בעימותים, כל הארגונים הפלסטיניים רצים לאמץ אותו לחיקם באמצעות פרסום הספדים, וכך קורה שבפוסטרים שונים, אותו הרוג הוא גם "שהיד פתח" וגם "שהיד של הג'יהאד".
חמוש בגדודי חללי אלאקסא של פתח עשוי במקביל לעבוד גם עם התארגנויות שקשורות לג'יהאד, ואף לקבל נשק ולוגיסטיקה מפעילים של חמאס. לעיתים החמוש הפלסטיני אף יעבור מהתארגנות אחת לאחרת בהתאם לצורכי השעה ולאינטרסים האישיים שלו. הכל משמש בערבוביה. יש אוסף של כתובות, מה שמייצר אתגר לא פשוט לישראל.
הסדר הישן מתערער, ומה שמאפיין את הסדר החדש הוא בעיקר פוודא שבתוכה פועל החמוש בלי לספק דין וחשבון לאיש. הוא תופס פיקוד, ונתפס כמי שיוצא להגן על התושבים הפלשתינים מפני ישראל, והן מפני מנגנוני הביטחון הפלשתיניים, שלא מעזים להתעמת עם "כוחות הכיבוש".
מזמן לא שמענו את המונח "מבוקשים חמושים". הוא בלט באינתיפאדות הראשונה והשנייה, ולרגע היה נדמה שנפטרנו ממנו. כבר לא מדובר על פעילי רחוב זוטרים ש"רק" מיידים בקבוקי תבערה, אלא על חמושים שלא מקשיבים לאף אחד, חוץ מלעצמם ולהלך הרוחות ברחוב. לרשות הפלשתינית אין שליטה על האנשים האלה, שהופכים לגיבורי הרחוב, וישראל נאלצת להתמודד מולם לבדה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו